יום שני, 13 באפריל 2020

פרק א'




פרק א': המחברת

איתן הלך ברחוב. הגשם ירד וכל המדרכה התכסתה בשלוליות ובוץ. איתן התקדם בצעדים מהירים לעבר המכולת הקרובה. הוא נעצר מתחת לסככה מעל דלת המכולת, והתיישב על הארגזים שנערמו מבחוץ. איתן הביט סביבו בשיעמום. עכשיו הוא תקוע כאן, עד שהגשם הזה יפסיק. ומתי בדיוק זה אמור לקרות? הוא נידנד את רגליו באוויר. פתאום היה נראה לו שהוא בועט במשהו. איתן הביט למטה. זאת הייתה מחברת זולה, ירוקה, מהסוג שקונים בכל חנות כלי כתיבה. הוא התכופף והרים את המחברת. היא הייתה רטובה, וקצוות הדפים שלה היו מכוסים בוץ. איתן פתח אותה בזהירות. בפנים היה כתוב משהו בעיפרון עופרת בכתב מרושל מאוד. איתן קרא
היה היתה ילדה. קראו לה דינה. לדינה הייתה שרשרת קסומה. אם דינה הייתה רעבה, היא רק נגעה בשרשרת, ופתאום היא   הפכה לשבעה לגמרי, אפילו שהיא לא אכלה כלום. או אם היה לה קר, הספיקה נגיעה אחת בשרשרת, ודינה הרגישה כאילו יש לה מעיל צמר בלתי נראה. דינה גרה בבית עץ... י 
מה זה השטויות האלה? חשב איתן. מי יכתוב סיפור כל כך משעמם? לא פלא שזרקו פה את המחברת. פתאום איתן ראה מכונית שחורה שנעצרה ממש מולו. פתאום, ככה משום מקום, הגשם הפסיק. דלת המכונית נפתחה, ויצאה ממנה אישה גבוהה בחליפת עסקים. היו לה משקפי שמש, ושיער ג'נג'י אסוף בגולגול הדוק. תעזוב את המחברת, היא אמרה  
 

פרק ג'

פרק ג': דינה
איפה היינו? איתן קיבל עוגת שוקולד בפרצוף. פתאום הוא התחיל לנופף בידיו בניגוד לרצונו.
הוא ניסה לצרוח, אבל כשפתח את פיו אמר רק: חירבוש בננה!
פתאום איתן התחיל לרוץ במעגלים באמצע הרחוב.
הוא ניסה לעצור, אבל רגליו לא נענו לו.
זה היה כאילו הוא איבד לגמרי שליטה על הגוף שלו.
מה קורה פה?! חשב איתן. בזווית עינו הוא ראה את האישה עם המחברת, הולכת ומגכחת לעצמה.
לפתע המחברת נפלה מידה.
היא מיהרה להרים אותה, אבל ידו של איתן חטפה את המחברת.
בניגוד לרצונו, איתן החזיק אלת המחברת פתוחה מולו.
הוא צימצם את עיניו, שצרבו מהשוקולד, והכריח את עצמו לקרוא.
הילדה, שמה דינה, הייתה שומרת השרשרת.
התליון של השרשרת הזאת, היה עשוי מחתיכה קטנה מהליבה של כדור הארץ.
בכל אדם שנולד יש חתיכה קטנה מליבת כדור הארץ, וזה מה ששומר על אנשים שפויים. התפקיד של דינה הוא להיות המאזנת.
בין פנים כדור הארץ, לפני הקרקע, עוברת קרן בלתי ניראית, שמחברת בין התליון, לליבת כדור הארץ.
ברגע שהתליון נשבר, נוצר קרע בקרן, והאיזון נשבר.
לאנשים אין שליטה על עצמם, ללא הקרן.

התליון נשבר.
הי, זה מה שהאישה הזאת כתבה במחברת, שהתיליון נשבר! חשב איתן.
אם הסיפור הזה בכלל אמיתי, אני חייב למצוא את הדינה הזאתי.

פרק ב'




פרק ב': יום נזלת שמח
אז איפה עצרנו? האישה באה ונעמדה מול איתן. תן לי את המחברת, היא אמרה.
מה, למה? שאל איתן. זה... זה שלך?
האישה נראתה אובדת עצות לרגע, ואז ענתה: כן, זה שלי.
אני כותבת סיפור, עוד מעט אני אהיה מפורסמת. עכשיו תן לי את הספר.
איתן משך בכתפיו.
רק שתדעי, הוא אמר, זה לא משהו. הסיפור הזה די משעמם.
אני יודעת, אמרה האישה. זה הולך להשתפר. היא חטפה את המחברת מידו של איתן, והתחילה לחזור למכונית.
איתן ראה שהיא שולפת עיפרון מכיסה, וכותבת: השרשרת נשברה.
בווווום! איתן קפץ בבהלה. מאחוריו נשמע קול נפץ גדול של משהו נשבר.
הוא מיהר להציץ לתוך המכולת.
מישהו הפיל צנצנת דבש על הרצפה.
פתאום מישהו אחר ניגש אליו, עם גביע קוטג', וזרק אותו.
מה קורה פה?! צרח המוכר. מה אתם עושים?! הוא לקח שקית של חטיפים מלוחים, ובמבט מבוהל, הטיח אותה ברצפה.
מה קורה לי? הוא שאל בבהלה.
אישה אחת שעברה לידם, התחילה לזרוק את כל הדברים שהיו לה בעגלה.
מה קורה פה?! היא צרחה.
למה אני לא מצליחה לשלוט בידיים שלי?!
עוד אנשים התחילו להעיף דברים בבהלה. איתן יצא מהסופר, מבוהל,
והתיישב בחוץ.
באחד הבתים שליד, כמה אנשים חגגו יום הולדת בחצר.
איתן שמע אותם שרים:
היום יום הולדת
היום יום הולדת
היום יום הולדת לאיתמר!
הוא העיף מבט מסביב. שום דבר מיוחד.
פתאום הוא שם לב שהאנשים מעבר לגדר התחילו להתפרע. הם שרו:
היום יום נזלת
היום יום נזלת
היום יום נזלת אדון נכבד!
איתן הביט בהשתאות, כשאחד האנשים פשוט דחף את הפרצוף שלו לתוך העוגה.
כל האנשים התחילו לנופף בידיים שלהם, ושלחו זה לזה מבט מבוהל.
פתאום מישהו העיף את העוגה מעל הגדר, עפה ישר לתוך הפרצוף של איתן.
השוקולד התחיל לצרוב לו בעיניים.
הפרצוף שלו היה מרוח בשוקולד וקרם לבן שעליו כתוב: יום הולדת ארבע שמח!
פתאום, איתן התחיל לנופף בידיו בניגוד לרצונו

פרק ד'



פרק ד': הסוף

איפה עצרנו? איתן היה חייב למצוא את דינה, כדי להחזיר את האיזון לכדור הארץ.

פתאום הרגליים של איתן התחילו לרוץ.

הוא חצה את הרחוב, חולף על פני אנשים שזורקים דברים באוויר ומתגלגלים על הרצפה, והגיע לפארק.

נכון! היה כתוב שדינה גרה בבית עץ! הוא נזכר. איתן ניסה בכל כוחו לכוון לעבר בית העץ הרופף שבקצה הפארק.

הרגליים שלו רצו והוא נפל לתוך הנהר.

איתן התחיל לשחות במין שחייה משונה שהוא לא הכיר, וחצה את הנהר.

בבגדים נוטפי מים, הרגליים של איתן נשאו אותו ישר לעבר בית העץ.

הוא טיפס במהירות על השלבים של הסולם החורק, ונכנס פנימה.

בפנים ישבה ילדה, רכונה מעל לוחית קטנה ולבנה, שבורה לשניים.

דינה, פלט איתן. דינה הסתובבה בבהלה. המחברת! היא קראה בשמחה.

המחברת! היא חטפה את המחברת מידיו של איתן, והתחילה לדפדף בין הדפים.

זאת מחברת החיים שלי, היא הסבירה לאיתן, שנעץ בה מבט שואל.

לכל שומר יש אחת כזאת.

למקרה שקורה משהו רע לתליון, אפשר לכתוב במחברת שהוא חזר למקומו, וזה באמת יקרה! כי במחברת הזאת כתוב את החיים שלי!

דינה דיפדפה בהתרגשות והגיעה לעמוד האחרון.

ידעתי, היא אמרה. הרעים האלה, תמיד מנסים לשבור את התליון, כדי להשיג שליטה על האנשים!

איתן רצה לומר משהו, אך הפה שלו נשאר סגור.

דינה זרקה לעברו חתיכה מהתליון. פתאום איתן הרגיש שהוא יכול לשלוט בידיים שלו.

איך הם יכולים לשלוט על אנשים, אם כולם יצאו משפיותם? הוא שאל.

בעזרת התליון השני, ענתה דינה.

שאותו הם יכולים להפעיל רק אם התליון שלי יישבר! עכשיו תכתוב במחברת, מהר, לי אסור לכתוב על עצמי!

איתן נטל עיפרון וכתב ביד רועדת: התליון חזר להיות שלם, וכל האנשים חזרו לעצמם ושככו מהכל.

התליון התרומם באוויר, ובאור בוהק, שני החצאים התאחדו.

איתן הביט במראה בהשתאות. לאחר מחשבה קצרה, הוא הוסיף וכתב:

ולאיתן הייתה מכונית משלו הוא קיבל גלידה בכל ארוחת בוקר... די! אמרה דינה וחטפה את המחברת.

איתן צחק.

פרק א'

פרק א': המחברת איתן הלך ברחוב. הגשם ירד וכל המדרכה התכסתה בשלוליות ובוץ. איתן התקדם בצעדים מהירים לעבר המכולת הקרובה. הוא נעצר מתחת ...